משנת ארץ ישראל על משנה מנחות ה׳:ב׳

2 לפי כתב-יד קופמן

3 כל המנחות נילושת בפושרין – בטמפרטורה זו הסיכוי להחמיץ גבוה יותר וההחמצה מהירה יותר, ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה עובר בלא תעשה שנאמר – ויקרא ו י, כל המנחה אשר תקריבו לה' – לצורת הכתיבה של השם הקדוש ראו בצילום המשנה, לא תיעשה חמץ וחייבים על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה – שאם החמיצה העיסה באחד משלבים אלו העיסה פסולה ועובר בלא תעשה. הגישה של המשנה קשה. הרי המנחה הופכת לקדושה רק משניתנה בכלי לעיל פ"ג מ"ב וראו פירושנו לה, ואילו במשנתנו משמע שכבר כלי הערבוב מקדש את המנחה. כן שנינו שחלות ורקיקי מצות שנאפו לשם קרבן קדושים עוד לפני שנמכרו לקונים שיביאום למקדש משנה, פסחים פ"ב מ"ה; חלה פ"א מ"ו. בשלב זה בוודאי טרם הונחו בכלי שרת, והם קדושים כבר מתחילת אפייתם. אם אין כאן סתירה בין המשניות הרי שיש להבחין בין מנחה שהיא סולת למנחה לבין חלות מצות. על חלת מצות ורקיקים הלכות קדושה חלות מרגע התחלת ההכנה של העיסה, ועל סולת הקדושה חלה רק מההנחה בכלי שרת. בכך אולי תירצנו את ההבדל בין המשניות, אבל חוסר ההתאמה בין סוגי המנחות בולט ומעיד שבניגוד למה שספרות חז"ל מתארת לא התנהל המקדש לפי כללים משפטיים אחידים. במבוא הרחבנו בשאלה זו.

4 מחלוקת דומה קיימת לגבי שתי הלחם ולחם הפנים שהם קרבנות הציבור, והשאלה היא האם לישתם והכנתם בחוץ או בפנים להלן פי"א מ"ב.

5 באופן טבעי יש להשוות בין הלכות מצה כאן להלכות מצה בפסח. התופעה הבולטת ביותר היא הפיתוח ההלכתי המצומצם של הלכות מצה כאן. הלכות מצה בפסח משתרעות על רוב פרק ג במסכת פסחים ונידונות בו שאלות מפורטות: מעבר כלים מחמץ לפסח, מהירות האפייה וכו', וכל זה איננו כאן. ניתן אפוא לקבוע שהפיתוח ההלכתי של הלכות מנחות מצומצם בהרבה מאשר הפיתוח בהלכות פסח. במשמעות קביעה זו דנו במבוא.